תושבי ערד נגד מכרה הפוספטים בשדה בריר, שבערדרוצים לחיות בלי מכרות (ע"ר)

תגובות הצדדים

תגובת משיבים 1-9 מדינת ישראל

תשובת משיבה 12- רותם אמפרט חלק 1

תשובת משיבה 12- רותם אמפרט נספחים א-יא 

תשובת משיבה 12- רותם אמפרט נספים יב-יז

תגובת העותרים לתשובת משיבים 1-9 11.6.09

עדכון העותרים 5.10.09

תגובה ופרשנות לתשובת המדינה- עו"ד אפי מיכאלי

כללי

המדינה מתנגדת לקבלת העתירה וזאת במספר מישורים. החל במישור הדיוני (טענות סף לקיומו של סעד חלופי, שיהוי והעדר עילה) וכלה בטענות לגופו של עניין. באופן כללי ניתן לציין כי המדינה אינה רואה כל בעיה בהעברת זכויות במשאב לאומי לחברה פרטית בבעלות האחים עופר ללא מכרז. כמו כן אינה רואה כל בעיה בהתנהלות משרד הבריאות וכן אינה רואה בהתנגדות העירייה או בעובדה כי לחברת רותם אמפרט אין כל זכויות בקרקע כדבר העשויי למנוע את הליך התכנון.

 

העדר מכרז

לטענת המדינה, לחברה זכות ראשונים במשאב המצוי בקרקע. על בסיס זכות ראשונים הקבועה, לטענת המדינה, בפקודת המכרות שניתן להעניק לחברה מאחר ובפועל היא זו שביקשה ראשונה את הזכות במשאב ויש בידה כדי להשלים את כריית המחצב בהצלחה.

 

טענה זו, לטעמנו, אינה מתיישבת עם הוראות חוק חובת המכרזים ועם הוראות פקודת המכרות. המדינה מציינת במפורש כי מעולם לא ניתן היתר חיפוש או חקירה, המהווים תנאי למתן הרשיון כאמור. היתר לחיפוש או חקירה ניתנים כאשר המבקש בעצמו מציג בפני המדינה את האפשרות לקיומו של מחצב. במקרה כזה, כך לטענת המדינה, יש למי שגילה את המחצב זכות ראשונים בו למרות שהנכס שייך למדינה. מבלי לעסוק בטענה זו ובנכונותה, במקרה של שדה בריר המדינה עצמה, באמצעות המכון הגיאולוגי גילתה את קיומו של המשאב. כך מצהירה המדינה עצמה. לא היה צורך בכל גילוי שהרי היה ידוע כי המשאב מצוי בקרקע. למרות זאת, ניתנו רישיונות חיפוש לחברה. יודגש כי התנאי הבסיסי למתן רישיון חיפוש הוא קיומו של היתר חקירה. על ההגיון בדבר ניתן להסכים, מבלי להסכים לטענה המשפטית הנובעת ממנו. אדם החושב שישנו משאב אותו המצוי ברשות המדינה אך זו אינה מודעת לו, יהיו לו זכויות כלשהן במשאב. במקרה שדה בריר, כאמור, היה ידוע לכל כי המשאב מצוי ולכן נשמטת הקרקע תחת הטענה כי החברה היתה זו שגילתה המשאב.

 

עמדת המדינה בהקשר זה מובילה לאבסורד לפיו רק בשל היותה של רותם אמפרט הגורם הראשון המיומן לבקש את הרישיון, הוא ניתן לה וזאת ללא מכרז. יוזכר, מדובר בנכס בשווי כמאה מיליארד שקלים.

 

המתנה לשלב ההתנגדויות בהליך התכנון

עמדה נוספת השזורה בתגובת המדינה היא כי את כל הטענות בעתירה יש להפנות לשלב ההתנגדויות לתוכנית. טענה זו אינה נכונה לטעם העותרים. טענות בשלב ההתנגדויות הן טענות העוסקות בסבירות התוכנית עצמה ולא בחוסר סמכות כפי שטוענים העותרים. אם תתקבל טענת המדינה כי גם טענות של חוסר סמכות הוועדה המחוזית לדון בתוכנית יש לשמור לשלב ההתנגדויות יווצר מצב בו לבית המשפט אין יכולת כלל להתערב בהליך תכנוני עד מועד ההתנגדויות. מדובר באבסורד משפטי הסותר שורה של כללים משפטיים.

יתרה מכך, אבסורד נוסף הוא כי יש לטעון לחוסר סמכות של הוועדה המחוזית לדון בתוכנית בפני הוועדה עצמה לגביה נטענת טענת חוסר הסמכות.

טענת העותרים היא כי טענות חוסר סמכות יכולה להשמע עוד לפני שלב ההתנגדויות. זאת כמובן גם לאור העובדה כי עצם ההחלטה על הפקדת התוכנית יש לה משמעות משפטית.

 

עמדת משרד הבריאות

באופן תמוהה, לא מציינת המדינה גת מכתבה השני של נציגת משרד הבריאות הקובעת, לאחר שראתה גם חוות הדעת במימון חברת רותם אמפרט, כי היא ממשיכה להתנגד לתוכנית. זו הראייה כי התנגדות המשרד תקפה גם לאחר עיון בחוות הדעת השונות. זהו גם הבסיס לטענה כי שיקולים זרים ליוו את מנכ"ל משרד הבריאות בעניין.

 

מנהל מקרקעי ישראל

המדינה טוענת כי בעבר לא היה נהוג לערוך כל הסכם בטרם הגשת התוכנית. די לעמדתה של המדינה במכתב מאת גורם שתוארו ומשרתו במנהל אינה מצויינת כדי לאפשר קבלתו של נכס בשווי של עשרות מיליארדי שקלים. כיום, טוענת המדינה, כי נחתמים הסכמים להרשאה בטרם הליכי התכנון.

לטענת העותרים, העובדה כי כיום נחתמים הסכמים מעידה כי הנוהל שהיה נהוג בעבר אינו תקין. יתרה מזאת, האמירה של מנהל מקרקעי ישראל, אם בסמכות ניתנה אף היא כי "אין התנגדות עקרונית לתוכנית". האם די באמירה כזו במכתב בן מספר שורות בכדי להשלים את שאלת הסכמת המנהל לפעולה בשטח המדינה. עמדת העותרים היא כי היה מקום לדיון רציני בעניין וכמובן אין די במכתב לאקוני ולא מספק כדי לאפשר הצגת תוכנית מקיפה על-ידי גורם פרטי. באופן עקרוני העמדה של העותרים כי בכל מקרה על בעל הקרקע עצמו – מנהל מקרקעי ישראל – להציג התוכנית בפני מוסדות התכנון ולא להעביר סמכות זו לגורם פרטי ללא מכרז.

 

סיכום

עמדת המדינה ממשיכה בקו המוכר של העברת נכסים ציבוריים לגורמים פרטיים ללא כל ביקורת ופיקוח תוך החלטות נקודתיות המתגבשות לכדי עניין מהותי ומקיף. כמו כן, בהתעלמותה מהטענה לפגיעה בחיים ובשלמות הגוף, מוכיחה המדינה שוב את העדר אחריותה לחייהם של אזרחיה. אחריות הקבועה בחוקה.
דברים אלה מצטרפים לעמדת עיריית ערד התומכת בעמדת העותרים באופן מלא.

 

נמשיך להלחם על זכות תושבי האזור לחיים ולשלמות גוף ועל שמירה על האינטרס הציבורי לניהול ראוי של נכסיו ומשאביו.