תושבי ערד נגד מכרה הפוספטים בשדה בריר, שבערדרוצים לחיות בלי מכרות (ע"ר)

חרבת רדום

מצודה המתוארכת לשלהי תקופת הברזל – המחצית השנייה של המאה השביעית לפני הספירה (בית אריה י. תשנ"ב 86-88).  מצודה שהייתה כנראה חלק ממערך ביצורי המדבר בימי עוזיהו ושמרה על הדרך שעברה בנחל קינה.

המצודה מלבנית בגודל 25 מ' * 21 מ', מבוצרת בחומת אבן בעובי של 2 מ', קירות המצודה השתמרו עד לגובה של שני מ'.

למצודה שער ובו ספסלים בנויים. לאורך קירות המצודה היו חדרים, אשר שימשו למגוון שימושים, חדר מטבח ובו נמצאו תנורים, חדר מרוצף בריצפת גיר כתוש וספסלים מטויחים לאורך הקירות, ששימש כנראה לקבלת קהל.

במרכז המצודה עמד כנראה מגדל ריבועי מבוצר, אשר מזכיר את התיאור המקראי על אבימלך בתבץ "מגדל עז היה בתוך העיר וינסו שמה כל האנשים והנשים וכל בעלי העיר ויסגרו בעדם ויעלו על גג המגדל" (שופטים ט:נא).

לצד שער המצודה נמצאה במה, אשר כנראה שימשה לפולחן, בדומה לבמה הפולחנית שנמצאה בחרבת עוזה.

הימצאותן של במות הפולחן בחר' רדום - כמו גם בחר' עוזה - מחזקת את ההנחה כי מדובר בתופעה, שהייתה קיימת בתקופה זו, של הקמת במות פולחן מקומיות באתרי הספר של יהודה.

לצד המצודה נראים שני בורות מים שהתמלאו בסחף.

במצודה נמצאו ממצאים מעניינים וביניהם: ארבע אוסטרקאות (חרסים שעליהם כתובות) בעברית עתיקה, על אחד מהם מופיע השם אליקם.

הסיבה להקמת מצודת חר' רדום במרחק של כשני ק"מ מחר' עוזה הגדולה, קשורה בשמירה על הדרך הקדומה אשר עברה בנחל קינה, הדרך שהובילה מאזור ים המלח והערבה לכיוון ירושלים ואשר זוהתה כ"דרך אדום המקראית".

פיתולי נחל קינה, אינם מאפשרים תצפית מלאה על הדרך מחר' עוזה. בכדי להגן על הדרך ולהקנות ביטחון לצועדים בה היתה חשיבות רבה לשלוט על כל תוואי הדרך, אי לכך הוקמה המצודה הקטנה בחר' רדום אשר חולשת על השטחים הנסתרים מחר' עוזה. המצודה דומה בטיבה ובסגנונה למצודת חר' טוב שליד תל ערד.

המצודות חר' עוזה וחר' רדום וכן תל ערד וחר' טוב משמשים קו הגנה קידמי של יהודה במחצית השניה של המאה השביעית. קו הגנה זה הגן על תושבי יהודה מפני האדומים ככתוב באוסטרקון מס' 24 מתל ערד בו נקראו חיילי תל ערד להחיש עזרה לישובי רמת נגב "פן תבוא אדום שמה".