תושבי ערד נגד מכרה הפוספטים בשדה בריר, שבערדרוצים לחיות בלי מכרות (ע"ר)

משנות השמונים ועד ראשית 2008

שדה בריר

חברת פוספטים בנגב התגלגלה להיות חברת רותם-אַמְפֶרְט , חלק מקונצרן כימיקלים לישראל (כי''ל), שהופרטה ונמצאת כיום בשליטת משפחת עופר.

בשנת 2004 הגישה חברת רותם-אַמְפֶרְט למוסדות התכנון תכנית לכריית פוספטים בשדה-בריר שהוא חלק משדה זהר דרום.
לתכנית זו נלוה תסקיר השפעה על הסביבה (שהוא למעשה חלק עיקרי בתכנית). התסקיר הוכן ''באדיקות'' על-פי מה שנקבע במסקנות ועדת רהב.
ההנחיות - שהוכנו ביחידה הסביבתית ערד – נגב-מזרחי – נדונו ואושרו בועדה המחוזית. את התסקיר הכינה חברת ''גיאו-פרוספקט'' במימון חברת רותם-אַמְפֶרְט (כמקובל בהכנת תסקירי השפעה).

מנהל היחידה הסביבתית ערד – נגב-מזרחי, מר א. בן דהן, הקפיד לכלול בתסקיר הנחיות מדויקות לבחינת ממצאי הניטור בשנת המבחן.

המשרד לשמירת איכות הסביבה בחן את התסקיר ואישר את קבילותו.

בבחינת התסקיר ע''י תושבים בערד נמצאו בו כמה פירכות. לדוגמה:

  • נצפות השדה מערד נבחנה אמנם מהנקודה הקרובה ביותר לשדה, אולם נקודה זו היא הנקודה הנמוכה ביותר בערד שבינה לבין השדה מפריד רכס. אולם מרוב בתי הקומות בערד השדה נצפה אף נצפה, כיוצא בזה גם מחלק מהבתים צמודי הקרקע;
  • התסקיר לא דייק בענין היותה של ערד במורד הרוח (בכוון ובעצמה), נכתב ששכיחות הרוחות הנושבות בכוון ערד וכסיפה הן נמוכות מאוד, זה נכון לכסיפה ולא נכון לערד שהשכיחות והמהירות אליה הן גבוהות;
  • הקמת המכרה תנתק את שביל ישראל העובר בתחומו. בשלב מסוים העיזו היוזמים וטענו, כי סלילת הדרך למשאיות הענק מהמכרה למפעל תשרת את הצועדים בשביל... אחר-כך (האם בהשפעת היוזמים?) הוסט שביל ישראל מנופי העוז של נחל קינה אל תואי אחר.
  • הקמת המכרה תבודד את המגדלים שבנו מלכי יהודה במדבר (עוזה וחרבת רדום) מהאפשרות לבקר בהם, שכן המכרה יסגור עליהם מהעברים שאינם מצוק קשה לביקור.
    יצוין כאן, כי בפעולת תושב ערד, מר דב פוניו הרואה בקשר של התושבים עם המדבר דבר של ערך, הובאו המגדלים האלה למודעות גבוהה של הציבור – לא רק בערד – המקומות נעשו יעד למטיילים מכל הארץ. הבדואים השוכנים בקרבת מקום שומרים, ללא תמורה, על מכוניות המטיילים.
  • הקמת המכרה תסכן את נביעת המים בגב קינה. גב שאינו מתייבש גם בקייצים שאחרי בצורות ושעל כן הוא – כנראה – אחד המעיינות הנדירים במדבר. הגב גדול דיו לאפשר למטיילים אפילו רחצה ושחייה.

בשלב מאוחר יותר הכין מהנדס העיר דאז - אדריכל גלעד אטקס – מצגת המפרטת את הנזקים שהתסקיר לא מנה ואת אלה שהתסקיר הפחית בערכם.

בבחינת התסקיר ע''י משרד הבריאות נמצא שאינו מכיל התיחסות נאותה לסיכונים בריאותיים ושעל כן נדרשת הכנת תסקיר השפעה בריאותית.

לקראת הגשת התכנית למוסדות התכנון נערכה העיר במעורבות ציבורית שאין לה תקדים לבירור מלא של הענין ולקביעת עמדתה בצורה הדמוקרטית ביותר.

· התקיים דיון ציבורי בעיתון המקומי, דיון שבו באו לביטוי מלא דעות מחייבי המכרה ודעות שולליו;

· התקיימו אספות תושבים שבהם הוצגו העמדות השונות, גם ע''י נציגים בכירים של רותם-אמפרט;

· התקיימו דיונים עם תלמידי בתי הספר בכיתות הבוגרות ובבית הספר הדמוקרטי, גם בדיונים אלה השתתפו תומכי המכרה ושולליו;

· מתנגדי המכרה ערכו - בקרב תושבי ערד (נוער בוגר ובוגרים) - החתמה על עצומה כנגד המכרה, על העצומה חתמו קרוב ל-6,000 תושבים.

· בראשית 2005 התקיים שימוע ציבורי בהשתתפות כ-1000 תושבים ואחרים (באו גם עובדי חברת רותם-אַמְפֶרְט שאינם תושבי ערד). בשימוע נוכחו גם הממונה על המחוז ואנשי לשכת התכנון המחוזית.
בשימוע הציגו אנשי רותם-אמפרט את תכניתם ומצגת של התסקיר.
ראש העיר דאז ד''ר מוטי בריל הציג מצגת שבה שאל שאלות את יוזמי התכנית ובסופה קרא לתושבים להתנגד לתכנית שכן להערכתו הפעלת המכרה תזיק לערד.

· נערך סקר טלפוני שבו השתתפו כ-850 משיבים (מכ-8000 משקי בית) – 88% מהם שללו את הקמת המכרה.

· התקיימה ישיבת מליאה של הועדה המקומית (לא ועדת המשנה) לתכנון ובנייה וזו החליטה פה-אחד להודיע לועדה המחוזית לתכנון ובנייה, כי ערד שוללת את הקמת המכרה שהוא בתחום המוניציפלי שלה. לערד אין יכולת החלטה בענין זה – למרות היות השטח המדובר חלק ממנה – באשר האזור בו מתוכננת הכרייה מוגדר, כאמור, כאזור לכרייה וחציבה בתכניות מתאר ארצית ומחוזית.

בהמשך הניחו היזמים - חברת רותם-אַמְפֶרְט – את התכנית על שולחן הועדה המחוזית כדי שזו תדון אם להפקידה. אחרי זמן מה - וטרם התקיים אותו דיון – ביקשה החברה שלא לדון בתכנית.

הדיון הושהה עד שמסיבות שלא זה המקום להזכירן השעה שר הפנים את מועצת העירייה ואת ראש העירייה מתפקידיהם ומינה לעיר ועדה ממונה וראש עירייה ממונה.

עם מינוי ראש העיר בקשו היוזמים מהועדה המחוזית לחדש את הדיון להפקדת תכניתם.

התושבים מתנגדי המכרה חידשו את פעילותם. הוקמה מחדש קבוצת פעילים נגד הכרייה שבראשה נמצאת ד''ר שרית עוקד, תושבת העיר.

משנודע למתנגדי הכרייה, כי הנושא עולה מחדש לדיון פנו אל מהנדסת המחוז במשרד הבריאות ושמעו ממנה, כי תסקיר ההשפעה הבריאותית לא נעשה. המידע הועבר מיידית אל ראש העיר שמיהר להזמין את התסקיר. במקביל ביקש ראש העיר לדחות את הדיון עד שהעירייה, בהרכבה החדש, תלמד את הנושא.

ראש עיריית ערד, רו''ח גדעון בר לב, הזמין וקיבל דוח בריאותי מדר' מיכה ברחנא ודר' יונתן דובנוב שקבעו שהמכרה מסוכן לבריאות ויגרום לתמותה של 7 מתים בכל שנה.

המשרד להגנת הסביבה הזמין דו''ח בריאותי מדר' קרסנטי שקבע שהמכרה יגרום לעליה בתחלואה של תושבי ערד.

בסוף חודש יולי 2008, מספר ימים לפני כינוסה של הועדה המחוזית נעתר מנכ''ל משרד הבריאות לבקשת רותם והחליט לשנות את עמדת משרד הבריאות וביקש אורכה של שנה לבחון את חוות הדעת.

ואכן בדיון בועדה המחוזית החליטו לדחות את הדיון בשנה.

בגלל חזרתם של אנשי משרד הבריאות מעמדתם הנחרצת כנגד המכרה החלטנו לפנות לבג''צ ולבקש ממנו לשמור על הזכות שלנו לחיים.

לאחר חילופי הממשלה, החליט סגן שר הבריאות מר ליצמן לעמוד לצד אנשי המקצוע במשרד הבריאות ולאשר את התנגדותם. כמו כן פנה מר ליצמן חזרה לרופאי משרדו וביקש שיגישו לו דו''ח נוסף.

למרות שינוי עמדת משרד הבריאות החלטנו להמשיך את הליך הבג''צ ובאוקטובר 2009 נדון הנושא בבג''צ ובדיון החלטנו למשוך את העתירה ולפנות לבית משפט מנהלי.

בחודש דצמבר 2010 שוב מספר ימים לפני הדיון בועדה המחוזית החליט ראש הממשלה בישיבתו כשר הבריאות למנוע את הדיון, ולדרוש חוות דעת נוספת, מעבר לחוות דעת של מומחי משרד הבריאות.

בעקבות פנייתנו לבג''צ התקבל הדו''ח הסודי של פרופ' שפירא (מנהל בית הספר לרפואה צבאית) שדומה לדוחות שנכתבו עבור חברת רותם ונדחו על ידי מומחי משרד הבריאות.

בחודש מאי 2011 הוקמה במשרד הבריאות ועדה בראשותו של פרופ' איתמר גרוטו שתפקידה לעשות מחקר שטח ולבדוק את ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות של שדה בריר על תושבי ערד.

בועדה יושבים בעיקר רופאים וגם דר' אלי שטרן, עובד מכון גרטנר שכתב בעבר דו''ח בעבור חברת רותם בעד מכרה הפוספטים. ועדה זו החליטה על עריכת בדיקה במכרה אורון, מכרה השונה בצורה מהותית משדה בריר, (לדוגמא הכרייה באורון מתקיימת כבר שנים רבות, והכרייה כיום היא בשכבות רטובות, בעוד הכרייה בשדה בריר היא בשכבות יבשות) בכדי לבדוק את הסכנות הצפויות מכרייה בשדה בריר.

עדיין לא הגיעו תשובות לבדיקה זו.